יש משהו קשה ואלים בפתיחה של "מפה לפה" – הספר-פואמה, ובעצם שיר האהבה הארוך, שכתבה ענת לוין לאמה. אחד מפרקי הפתיחה של הפואמה הוא מין לקסיקון של אלימות הורית, והמילים הולמות בקורא ללא רחמים. המהלומות מזכירות שלוש שורות חזקות משיר שנכלל בספרה הראשון של לוין ("אנה מסתובבת לאט" 2007): "השיר הוא קיר / מילה היא … המשך לקרוא ענת לוין, מפה לפה